בחן את עצמך: האם יש לך טעם דומה לזה של מבקרי האופנה?

יצא לכם פעם לבחון את תמונות המצולמים במדור האופנה של 7 ימים לפני שקראתם את הביקורת? אם לא עשיתם את זה, קרוב לוודאי שהושפעתם מדעתו של המדור באופן כזה או אחר.

אז כדי לעזור לכם להתחבר לטעם שלכם עד הסוף, עשיתי את זה בשבילכם השבוע. קודם התמונות, אח"כ מבלבלת קצת עם הטעם האישי שלי ובסוף צילום הביקורת של המדור.

האם הטעם האישי שלכם תואם את זה של המדור? גלגלו ותדעו...

1. עוברת אצלכם או לא?
דעתי: אמילי קרפל בשמלת פסים קשיחה ולא נוחה, פלוס נעלי סירה ומטפחת דיילית משהו. לא משהו בעיניי. משהו טוב: התסרוקת והנתונים.

2. עוברת אצלכם או לא?
דעתי: אוולין הגואל בלוק פרינסטג' מלכותי. הייתי מוותרת על הארנק, מחליפה את המדרכה, מוודאת שהמחשוף יציב ואולי מטבלת באקססורי ורוד עתיק. חוץ מזה באמת שכלום."

3. עוברת אצלכם או לא?

דעתי: ויקי מקריאניס (מי זא  המהממת הזאת?) בטוטאל קז'ואל וטיימלס שיק, שאפשר לטעות בו, אבל אי אפשר להתעלם ממנו.

4. עוברת אצלכם או לא?
דעתי: נועה תשבי שנראית הפעם כמו מישהי שלא לגמרי מרגישה בנוח וכל מה שקשור לתלבושת אני יכולה להבין למה. חולצה בהירה מדי ודודתית משהו פלוס נעלי סירה שאי אפשר לרוץ איתן, אבל הן לא מספיק מדליקות כדי להצדיק את זה.

וכמו שהבטחתי, עכשיו תגלו אם אתם עברתם!
הנה צילום המדור המלא:

עקבים אאוט

אני קודם כל בעד שכל אחת תנעל מה שנוח לה, גם אם זה אומר שהיא שוטפת ריצפה עם עקב 12 ס"מ. אבל מרשת שאמורה לדבר לליבן של נשים בהריון אני מצפה לאמירה יותר אמפתית מאשר 'תהיי יפה על עקבים' כמו שמשתמע מהפוזות בקמפיין החדש. 

לכתבה המלאה

מה משותף

מצאי את המשותף ל-4 הדגמים של ג'ימי צ'ו, סטיב מאדן, כריסטיאן לובוטין וסטלה מקרטני ואולי תזכי בהלוואה של 130,000 ₪ בריבית של 13% בלבד מתנת בנק הפועלים (כי אם כבר שופינג אז כאילו אין מחר) ונשבעת לכם שאכן הוצעה לי ההצעה המדוברת מהבנק המדובר ברררר..

קיצר, זה מה שהולך להיות הקיץ. חם מדי למי ששואלות אותי.

נעל בראש

בכיף יכלו לקרוא למשחק הזה 'נעל בראש', למרות שכלבות השמירה של הפמיניזם בטח היו לוקחות את זה אישית, לפחות כמו שהן לקחו אישית את סיפור סינדרלה*.

בכל מקרה, שלא תגידו שאני לא דואגת לכן: הנה ההזמנה הרשמית למשחק הזיכרון שיקי שבו צריך למצוא את הזוגות ואפשר לזכות בנעליים מתנה: https://apps.facebook.com/chicy_app

להבדיל ממשחק הזיכרון דורה שאותו אני משחקת עם הדור הצעיר במשפחה, במשחק הזה הזוגות הם זוגות אמיתיים לגמרי, ואם אחד מהם עושה לך חשק את יכולה בלחיצת כפתור לגלות איפה הוא גר.

* לכבוד הוולנטיינז המתקרב, פלייפוט הזמינו את האוהדות שלהן לגרור את הנסיך שלהן לחנות פלייפוט הקרובה, לצלם אותו כורע ברך בפוזת הנסיך של סינדרלה, ולהעלות את התמונה הזאת לפייסבוק. אחת האוהדות חשבה שזה לגמרי שוביניסטי- מה שאומר שאם הצלחת לגרום לבן הזוג שלך לבוא איתך לחנות של פלייפוט (שזה כשלעצמו אמור לזכות אותך בפרס לדעתי), ונניח שגם שכנעת אותו לכרוע ברך כשהוא אוחז בסוליית הנעל שעל רגלך הענוגה, ונניח שגם ווידאת שיהיה תיעוד לעניין, ונניח (רק לצורך הדוגמה כמובן) שכשחזרתם הביתה גם דאגת לפרסם את העניין בפייסבוק- מה זה אומר עלייך? עזבי, עדיף שלהבא תוותרי על עצירה בפלייפוט וכבר ישר תלכי למושב האחורי של האוטובוס. אישה חלשה.

נעליים של רנואר

לא, הן לא קולעות לטעם האישי שלי. בכלל, כדי שווריאציה מוקסינית תרד אצלי חלק בגרון היא צריכה ללכת יותר לשמעטי ופחות לאלגנטי. אבל בכל זאת לכבוד פינתנו החדשה והחד פעמית- סינדרלה והתעויוט: גלו את הטעות שבתמונה (מתוך האתר של רנואר) ותוכלו לזכות בפן לשערות ברגליים.

www.renuar.co.il

גן עדן לחולות נעליים

אם יש משהו שבתור חובבת נעליים אני שונאת, זה לדדות מחנות נעליים אחת לאחרת, בחיפושים אחרי נעליים שנראות בול כמו שאני רוצה.

אז נכון שבשנים האחרונות קמו אתרים כמו ASOS ו- eBAY, שעושים משלוחים עד הבית, אבל תכל'ס- מתי בפעם האחרונה נכנסתן לחנות נעליים, ראיתן נעליים שוות וביקשתם מהמוכר שיביא לכן אותן ישר לקופה בלי לעצור למדידה? אף אחת הרי לא באמת רוצה לוותר על לגעת בנעליים ולמדוד אותן לפני הקנייה. ובגלל כל אלה, רובנו המשכנו לשוטט בשדרות הנעליים המקומיות, ומפאת קוצר הזמן לפעמים גם התפשרנו על נעליים שלא היו ממש בדיוק- רק בערך.

ובכן, כל הסיפור הזה מסתיים ממש עכשיו עם ההשקה של אתר חדש, שמרכז את כל הנעליים מכל החנויות בארץ בקטלוג אחד: www.chicy.co.il

שיקי – קטלוג הנעליים הגדול בישראל.

איך זה עובד?

בראש הקטלוג יש מנוע חיפוש שעוזר לנו למצוא נעליים לפי סגנון, צבע, מידה, מחיר, אזור בארץ ועוד הגדרות אישיות. שימושי ביותר למי שמחפשת משהו ספציפי (מגפיים אדומות עם עקב נמוך במידות גדולות מחומרים ממוחזרים. למשל...). 

בניגוד לקטלוגים אחרים בתחום האופנה, שעובדים רק עם מספר קטן של חנויות בתשלום, האתר הזה פתוח בחינם לחנויות נעליים בכל הארץ, ככה שאפשר למצוא בו מבחר גדול של דגמים מכל הסוגים והמינים- לא רק לנו, אלא גם לגברים וילדים.

חשוב מאוד לציין

שהיו לי יד ורגל בהקמה של האתר הזה ואני מקווה לקחת בו חלק פעיל גם בעתיד, מה שאומר שאני ממש לא אובייקטיבית ואין לכן ברירה אלא לבדוק אותו בעצמכן כדי לראות אם הוא באמת כל מה שכתבתי כאן. תהנו:)
בהזדמנות זו- שתהיה אחלה 2012. שכולנו נהיה טובים יותר, חכמים יותר,פתוחים יותר, נדיבים יותר ושמחים יותר. בשביל עצמנו ואחד בשביל השני. שנה טובה לכולם...

המידה לא מתאימה

במסגרת נדודי השינה שלי פלוס זה שלא בא לי לקום מהמחשב ולעזוב את המפזר חום, אני מזדמנת מדי פעם לסמטאות היותר חשוכות בתחום אופנת הנעליים. מקומות שבהם אנשים מן השורה הופכים לרגע אחד לצלמי פקשוט משופשפים ולקופירייטרים ממולחים שמשווקים בלהט את נעלי המותג הידוע WTF. והפעם מודעה על נעליים במידה לא מתאימה, שמזכירה לי ידיד יקר שביקש מהמלצרית להחזיר את המנה שהוא הרגע סיים כי לא היה לו טעים.

אוהבת לא אוהבת: סטיב מאדן

לגבי סטיב מאדן כבר אמרתי שאני אמביוולנטית, אבל אז זה היה בנעלי גברים והפעם אני עוברת לטיפול עומק בקולקצייה החדשה שלו לנשים.

הנה מימין (אוהבת) לשמאל (לא אוהבת):

1. נכון שאף פעם לא הכחשתי את שנאתי העזה לעקבי רוקי, אבל זו לא הסיבה היחידה שאני מעדיפה את הדגם מימין על הדגם משמאל. משהו בשילוב בין החומרים, דוגמת הכיווצים והפונפונים יוצא פשוט זול. הרוקי זה רק הקש האחרון.
2. זה נחמד הקונספט של אוקספורד. ככל שאני רואה אותו יותר משהו בי מתרכך ואולי כשהוא ממש יצא מהאופנה אני אשבר ויהיו לי כאלה (עד אז הן בטח כבר יגיעו לשוק רמלה במבצע של "3 במאה גיברת את לא מאמינה כל הסחורה גנובה מקניון ארנה שלא תגידי איזה טעות עשיתי שלא קניתי"). אבל לגמרי בלי קשר אלי, הדגם השמאלי פשוט מוכיח שיש קליינטיות שעד כדי כך משעמם להן שהן מוכנות להקריב את עצמן לאלוהי האופנה.
3. אני חולה על בוקרים, אם כי השנים האחרונות עשו להן מה שגלגל"צ עושה לשירים שאני מאוד אוהבת. הדגם הימני הוא כמו קאבר רך לשיר טחון ודווקא עובר סבבה בגרון, בזמן שהשמאלי הוא כמו רמיקס מאוס. לא משאיר טעם של עוד למי שמחכות לסיבוב הבוקרים הבא.

שלולי'ת

בתור ילדה היו לי מגפי גומי מהממות שמאוד אהבתי לקפוץ איתן בתוך השלוליות. אני לא ממש זוכרת את זה בבהירות (אם באמת קפצתי בתוך השלוליות או שזה היה לידן, ואם בכלל היו לי מגפי גומי), אבל אני מאוד מקווה שזה נכון. כי אם באמת היו לי מגפי גומי זה יכול סוף סוף להסביר את המשיכה המוגזמת שלי למגפי גומי מהממות. ואם לא היו לי מגפי גומי... אז על אחת כמה וכמה.

וברוח מגפי גומי מהממות זאת, אני נותנת את הבמה לקרוקס. ידיד שלי בטוח היה אומר על זה שהוא היה עושה את זה יותר טוב. אבל עד שהוא יתחיל לעצב מגפי גומי מהממות, השבלונה של קרוקס נותנת מענה סביר בהחלט לפטישים נוסטלגיים כמו שלי, וגם המחיר יחסית סביר.

כל מי שמכירה דגמים אחרים של מגפי גומי מהממות, רצוי עם הדפסים מדליקים (ולא רק במידות לילדות)- תעלי אותם לפה ותבורכי.

ראש בראש: מינה פריקה נגד עצמה

 

למרות שהיא נחשבת לאחת ממעצבות הנעליים הבולטות, לא ראיתי בקולקציה החדשה של מינה פריקה יותר מדי דגמים מעניינים במיוחד, אבל אולי זו רק אני.

ובכל זאת כשראיתי את שני הדגמים האדומים על עקבים האלה מאוד התחשק לי להביא אותם לפה ביחד. אני אישית הולכת בענק על הדגם הנקי והיציב משמאל (שדווקא כן פרט על המיתר שלי). 

על מה אתן הייתן הולכות? בהנחה שללכת על שתיהן זאת לא אופציה, וששתיהן עולות אותו דבר (340 יורו אם להתעכב על דקויות קטנות שבכלל לא מרגישים בסוף החודש...).